<h1>ארחות חיים דין כבוד אב ואם והדור פני זקנים ואהבת החברים סימן ד'</h1>
<h2>דף לג.</h2>
היכא שיש לפנינו זקן וחכם בישיבה כגון לקרות בתורה וכיוצא בזה הלך אחר חכמה. והוא דמופלג בחכמה. במסבה פי' בסעודה הלך אחר זקנה והוא דמופלג בזקנה אבל אם החכם מופלג והזקן אינו מופלג חולקין כבוד בכל מקום לחכם ואפי' בסעודה וכן אם הזקן מופלג והחכם אינו מופלג חולקין כבוד לזקן אפילו בישיבה (בחכם וזקן) [והיכא שאין שניהם] מופלגין פרשב"ם [פ' יש נוחלין דף ק"כ] [שמכבדין] הזקן. ואינו חייב לקום מפניו בבית המרחץ בבתי גואי אבל בבראי חייב לקום מפניו ואל יקום מפניו בבית הכסא ואל יבטל ממלאכה לקום מפני ת"ח ולא יקום מפניו אלא ערבית ושחרית אבל אם יש פנים חדשות צריך [לקום]. ורוכב כמהלך דמי. וכתב הר"ף ז"ל שלשה דינין יש ברבו מובהק כמלא עיניו. אפילו אינו מופלג (מובהק) לא בזקנה ולא בחכמה. וגר' דהוא הדין בחכם מופלג. רבו שאינו מובהק אפילו בלא שיבה וכן שיבה אפילו אינו רבו כלל ארבע אמות. אבל אינו רבו כלל ואינו מופלג לא בחכמה ולא בזקנה פטור. מיהו אם חכם קצת נכון לעשות לו הדור. ע"כ. והרמב"ם ז"ל כתב מי שהוא (ספק) [זקן] מופלג בזקנה אע"פ שאינו חכם עומדין בפניו. ואפילו חכם שהוא ילד עומד בפני זקן מופלג בזקנה. ואינו חייב לעמוד מלא קומתו אלא להדרו ואפילו זקן גוי מהדרין אותו בדברים ונותנין לו יד לסמכו שנאמר מפני שיבה תקום כל שיבה במשמע ע"כ.
